צעד קדימה
 

מהו שיתוק מוחי?

שיתוק מוחי (או: שיתוק מוחין) (CP, Cerebral Palsy) הוא הלקות הפיזית הנפוצה ביותר בילדות, הפוגעת בכ- 2 מתוך 1000 לידות חי. למרות התקדמות מרחיקת לכת בטיפול הנאונטלי והמיילדותי במדינות המפותחות, והפחתת התמותה הפרינטלית, לא נצפתה ירידה בשכיחות של שיתוק מוחי
(Jacobsson & Hagberg, 2004). שיתוק מוחי הנו "קבוצת ליקויים בהתפתחות התנועה והיציבה המיוחסת להפרעה לא פרוגרסיבית המופיעה במוח המתפתח של העובר והתינוק וגורמת למגבלות בפעילות. לליקויים המוטוריים בשיתוק מוחי מתלוות בדרך כלל גם הפרעות חושיות, קוגנטיביות, תקשורתיות, תפיסתיות ו/או התנהגותיות ו/או הפרעות אפילפטיות" (Rosenbaum et.al., 2005). "שיתוק מוחי" הנו מונח תיאורי, המבוסס על הסתכלות קלינית ולא דיאגנוזה המספקת מידע אודות גורמים אטיולוגיים, פתולוגיה או פרוגנוזה (Blair & Stanley, 1997).

האטיולוגיה של שיתוק מוחי עדיין לא ברורה דיה, אולם מספר גורמי סיכון נצפו כקשורים לשיתוק מוחי. לאחרונה, התפתח המושג 'נתיבים סיבתיים' (causal pathways), המתאר רצף של אירועים הקשורים זה לזה, שתוצאתם פגיעה מוחית ושיתוק מוחי (Stanley, Blair & Alberman, 2000), ביניהם: גיל הריון נמוך, ציון אפגר נמוך, מין זכר, הריון מרובה עוברים, זיהום ויראלי תוך רחמי (אדמת, CMV), מחסור ביוד, חשיפה לכספית בזמן ההריון וליקויים בתפקוד בלוטת התריס אצל האם (Jacobsson & Hagberg, 2004; Koman. Paterson & Shilt, 2004).

תתי הסוגים של שיתוק מוחי מאופיינים קלינית על פי חלוקה טופוגרפית של הליקוי המוטורי (המיפלגיה, דיפלגיה, טטרפלגיה) ועל פי איכות הפרעת התנועה ואזור הנזק הנוירופתולוגי המשוער (ספסטיות-קורטקס, דיסטוניה/דיסקינזיה - גרעינים בזאליים ואטקסיה- המח הקטן) (Jacobsson & Hagberg, 2004). חומרת הפגיעה נמדדת על פי חמש רמות תפקוד מוטורי גס בעזרת ה-Gross Motor Function Ckassification System - GMFCS (Palisano et al., 1997) סיווג דפוסי המוגבלות המוטורית בקרב ילדים עם שיתוק מוחי.

לשיתוק מוחי השפעות ניכרות על התפקוד ואיכות החיים של הלוקים בו. ההתפתחות הכוללת של ילד עם שיתוק מוחי בניידות ובהיבטים אחרים של התפתחות ולמידה, מושפעת ממחסור בהתנסויות. איחור או חריגה בתפקוד מוטורי משפיע על התפתחות יכולתו של הילד לחשוף וללמוד, באופן אקטיבי, את המרחב, את העצמאות ואת ההשלכות החברתיות של תנועה ומגע. בנוסף, יתקשו הילדים עם שיתוק מוחי בתפקודים שאינם קשורים לתנועה אלא למערכת העצבים המרכזית, ביניהם אפילפסיה, הידרוצפלוס, ליקויי ראיה ושמיעה, ליקויים בשפה ודיבור, ליקויים בתפיסה, ליקויי למידה ופיגור שכלי (Beckung & Hagberg, 2002; Kennes et al., 2002; Koman et al., 2004). בעיות אלה משפיעות על השתתפותם בתפקודים היום יומיים בסביבות החיים השונות, ועלולות לגרום למצוקה וקושי לילדים עצמם, להוריהם ולמטפליהם. כמו כן, לילדים עם מגבלות תפקודיות כרוניות, יש קושי רב יותר בהיבטים החברתיים וההתנהגותיים בחייהם, בהשוואה לילדים רגילים, והם נמצאים בסיכון גבוה לדחייה על ידי בני גילם ולהיות ללא חברים (Yude & Goodman, 1999).

להורדת חוברת אודות שיתוק מוחי בקובץ pdf לחצו כאן

*נכתב על ידי ד"ר רוני שנקר, מנהלת מקצועית "צעד קדימה"

דרונט בניית אתרים