צעד קדימה
 

היסטוריה

 
מתי נוסדנו?
צפייה מקרית בסרט דוקומנטרי בשם Standing up for Joe של ה- BBC שינתה את חייהם של אלפי ילדים עם שיתוק מוחי ומשפחותיהם. הסרט ליווה ילד בריטי עם שיתוק מוחי והוריו בחיפושם אחר גישה חינוכית-שיקומית אחרת ומסעם למכון פטו בהונגריה. השינוי הבולט שחל בילד, גרם להורים לילדים עם שיתוק מוחי ואנשי מקצוע בישראל לצאת למסע משנה חיים שהוביל להקמת 'צעד קדימה' בשנת 1987.
 
המפגש האישי של הורים לילדים עם שיתוק מוחי עם גישת החינוך המדריך (גישת פטו), במכון פטו שבבודפשט, הונגריה, והתקדמות הילדים באמצעותו, הניעה את צעד קדימה להביא את הגישה לישראל.

 

הבחירה בגישת 'החינוך המדריך'
החלטה להביא את גישת 'החינוך המדריך' (גישת פטו) מהונגריה ולשלבה במערכת החינוך בישראל, באה לאחר בדיקה מעמיקה ויסודית של מומחים ישראלים. אנשי חינוך, רופאים, פסיכולגים ומומחי שיקום, נשלחו על-ידי משרדי הממשלה השונים, ביטוח לאומי, איל"ן וג'וינט ישראל למכון פטו שבהונגריה והמליצו על העברת ואימוץ הגישה בארץ.
 
החינוך המדריך הישראלי
צעד קדימה עומדת מאחורי תהליך האימוץ הרב-שלבי של גישת 'החינוך המדריך' ופיתוחה הישראלי. הנחת היסוד שבבסיס תהליך זה הינה שילוב בין גישות שונות של חינוך ושיקום הילד עם שיתוק-מוחי, תוך ניצול היתרונות היחסיים של כל גישה וגישה.
 
מערכת צעד קדימה הישראלית לפיכך, אינה שיכפול של המקור ההונגרי, אלא העברת אופיו המערכתי הכולל, תוך התאמה ושילוב גישות חינוכיות ושיקומיות הרווחות בישראל.
צעד קדימה הנה מערכת דינאמית המתפתחת כל העת.
 
כיום, העמותה מכשירה את אנשי המקצוע הייחודיים של המערכת, 'הקונדקטורים' בישראל, בתכנית משותפת עם מכון פטו שבהונגריה, ומפעילה מגוון מסגרות ותוכניות חינוכיות-שיקומיות ברחבי הארץ, שמטרתן לתת מענה לצרכים המתפתחים והמשתנים של מוטבי העמותה, תינוקות, ילדים ובוגרים עם שיתוק מוחי וני משפחותיהם.
 
תהליך האימוץ של מערכת החינוך המדריך בישראל
שלב א' - הגילוי 1986 - המכשול העיקרי שעמד בפני גילוי החידוש היה מסך הברזל הקומוניסטי שחצץ בין ישראל להונגריה. יש לציין שעוד בשנות ה- 50, כאשר היו קשרים דיפלומטיים בין ישראל להונגריה, היו מספר ישראלים שביקרו במכון פטו, התרשמו וכנראה שהיו אף בודדים שנסעו לפטו וקיבלו ממנו טיפול.
 
פטו עצמו, היה יהודי וכנראה שבתקופה בין מלחמות העולם אף היה חבר ב"השומר הצעיר", שקל לעלות ארצה בשנות החמישים (לאחר כשלון מהפכת הנגד של 1956) ולהקים מכון דומה בישראל. לטענת תלמידתו (ד"ר הארי, שניהלה את המכון לאחר מותו) הוא התכתב עם גורמים שונים בארץ אך לבסוף החליט החלטה "קורצ'אקית" - להישאר עם ילדיו בהונגריה.
 
כאמור, אינפורמציה ראשונית של גישת 'החינוך המדריך' הייתה כבר בספרות המקצועית משנות ה- 70 ואילך. האינפורמציה העיקרית באה מהמקורות האנגליים. היו גם מספר מומחים ישראליים (בעיקר נוירו-פדיאטרים ופיסיותרפיסטים) שביקרו באנגליה ב-Ingfild Manor, התרשמו (לרוב- במידה רבה של סקפטיות) ובכך גיבשו לעצמם דעה.
בכל מקרה, לא חדרה ידיעה זו מעבר לאותם מומחים ויחידים עד לשנת 1986. הגילוי בא דרך אנגליה וגם כאן מילא תפקיד מכריע סרט טלוויזיה דוקומנטרי של ה- BBC, שליווה ילד אנגלי עם שיתוק-מוחי, פגוע קשה, בצעדיו הראשונים במכון פטו בבודפשט. אמנם הסרט לא שודר מעולם בטלוויזיה. מידע בנוגע לסרט ולבסוף גם קלטת הגיעה לישראל והחלה לעבור מיד ליד.
המוקד הראשון להפצת הסרט היה בבית הספר "אילנות" (מסגרת חינוך מיוחד לילדים עם שיתוק-מוחי בירושלים). כאן חברו יחד כמה אנשי צוות ביה"ס עם מספר הורים שגילו התעניינות בשיטה והחלו להיפגש לצורך קבלת אינפורמציה וגיבוש דרך ליהנות משיטה זו בישראל.
פגישות ההורים וצוות בית ספר "אילנות" הביאו להחלטה לפעול להבאת הגישה לישראל. כ- 50 משפחות החליטו לפנות לקבלת תור עבור ילדיהם במכון פטו בהונגריה, ובמקביל הייתה החלטה להקים עמותה למען קידום שיטת פטו - עמותת 'צעד קדימה'.
בשיחות לגבי הדרך להבאת השיטה לישראל גילתה ד"ר הארי, מנהלת המכון דאז, התלהבות מחד ומאידך תבעה תוכנית הכשרה של צוות ישראלי במשך 4 שנים בהונגריה.
 
שלב ב' השכנוע והויכוח הציבורי – 1987 - עם חזרתם לארץ של הילדים הישראליים הראשונים, החלו ההורים וחלק מאנשי המקצוע שביקרו במכון והתרשמו ממראה עיניהם ומהתוצאות של הטיפול בילדיהם, במסע שכנוע ציבורי. התקיימו הרצאות, חוגי-בית ומצגות לאנשי מקצוע והורים. שיא פעילות התפוצה היה בהופעה טלוויזיונית, בה הוצג מכון פטו וההישגים האישיים של אחד הילדים הישראליים.
 
בעקבות מסע שכנוע זה התפתחה מודעות נרחבת ודיון ציבורי ומקצועי בנוגע לגישת פטו. התגובה המיידית הייתה של הורים לילדים עם מוגבלויות פיזיות. הורים פנו וביקשו אינפורמציה לגבי השיטה וכיצד ניתן ליהנות ממנה. ואכן, במהלך שלוש השנים הבאות נסעו מעל למאה משפחות למכון ההונגרי. הורי הילדים וחלק מצוותי המסגרות-שיקומיות הישראליות של הילדים היוו עם חזרתם ארצה קבוצת לחץ על המסגרות החינוכיות ועל הממסד להביא את השיטה לישראל.
 
עצם ההנחה המרכזית של פטו, לפיה מוקד הבעיה של הילד הנכה הוא אישיותי (פסיכולוגי - חינוכי) ולא פיזיולוגי, היווה ערעור על סמכותה של המערכת הרפואית (וכך גם על הממסד החוץ-רפואי), שראתה את עצמה כגורם המוביל והדומיננטי בטיפול בילדים אלו. מעבר לערעור המעמדי הייתה כאן הגדרת בעיה מזווית חדשה לחלוטין, שנראתה בלתי מתקבלת על הדעת (שהרי לכל הדעות הגורם הראשוני לבעייתו של הילד הפגוע מוטורית הינו פיזיולוגי).
היו שטענו שעצם הניסיון "לייבא" שיטה שפותחה בהונגריה הקומוניסטית לישראל כארץ מערבית מתקדמת בשנות ה- 90 - הינו ביסודו טעות. בעיה נוספת הייתה יחסם של אנשי מקצוע מסוימים במערב כלפי עמיתיהם במזרח אירופה, יחס מתנשא במידה רבה (בעיקר בהתייחסות לרמת הרפואה במזרח אירופה). גרר גם אווירה חשדנית כלפי איכויותיה של הגישה, במיוחד במימדיה הרפואיים והפארא-רפואיים. היו טענות בדבר נזקים רפואיים, אורטופדיים ונוירולוגיים אפשריים, העלולים להתפתח (זאת למרות העדר מחקרים אמפיריים בתחום זה).
 
עקב עמדות אנשי הממסד והרופאים הייתה הנטייה בקרב הרשויות הממשלתיות לדחות את הרעיון. כדי להתמודד עם בעיה זו חיפשו אנשי העמותה מומחים בעלי שם שיתמכו בגישה, ואכן הוקמה ועדת מומחים בעלי שם במסגרת העמותה, שתפקידה היה להמליץ על דרכי היישום המקצועיות.
 
שלב ג': ההחלטה לאמץ, נובמבר 1987 - יולי 1988 - הדיון הציבורי סייע בידי העמותה לשכנע את ג'וינט ישראל לשלוח להונגריה משלחת מומחים בכירים בין-משרדית, שכללה נציגים של משרדי החינוך, הרווחה והחינוך, יחד עם אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי, איל"ן ונציג מהעמותה.
 
משלחת זו סיירה במכון פטו ופגשה הן את המומחים המקומיים והן את המשפחות הישראליות הרבות שהיו במכון. במקביל היא נפגשה עם אנשי מקצוע ישראליים, שהיו באותה תקופה בקורס ההיכרות הבינלאומי שם, וכן עם הורים ומומחים מכל העולם שהציפו באותה תקופה את המכון. ראש המכון ההונגרי הציגה את תוכניותיה: הכשרת צוות ישראלי שיבוא להונגריה לתקופה של ארבע שנים.
 
תהליך קבלת ההחלטות בתוך משלחת זו היה קשה ומורכב:
מצד אחד הייתה מודעות רבה למתנגדים בקרב הקהילה המקצועית בישראל. במקביל הועלו ספקות רבים לגבי דרך ההכשרה של צוות ישראלי בארץ קומוניסטית. מאידך, הייתה התרשמות מקצועית רבה מעבודתו של המכון ומהישגיו. הייתה התרשמות רבה מאיכותו המקצועית של הצוות ההונגרי: הן מבחינת הניסיון והמיומנות שהפגין והן מבחינת מסירותו וגישתו האופטימית והמקדמת. כמו כן התרשמו חברי הוועדה מהביקוש הבינלאומי הרב וההתלהבות שגילו המשפחות הישראליות לגבי התוצאות עם ילדיהן.
 
לאחר דיונים מעמיקים הושגה הסכמה על תכנית מינימליסטית: המשלחת המליצה של פרויקט הכשרה ניסויי של כ- 10 סטודנטים שיצאו לתוכנית הכשרה בהונגריה של ארבע שנים, על פי דרישות המכון ההונגרי.
 
שלב ד': האימוץ החלקי ותקופת ההכשרה (יישומי הבינתיים) 1992 – 1988 - במהלך השנים הללו בהם למדו סטודנטים ישראלים בהונגריה (16 סטודנטים בשלושה מחזורים) הפעילה עמותת צעד קדימה קבוצות שיקומיות בשעות אחה"צ, שפעלו בבתי ספר לילדים עם שיתוק-מוחי, על-פי עקרונות החינוך המדריך, שמטרתן הראשונית הייתה מתן מענה למשפחות שחזרו מהונגריה ושלב ביניים עד לפתיחתו של מרכז פעילות בישראל.
בנוסף הופעלו במהלך שנות ההכשרה מחנות קיץ פנימייתיים אינטנסיביים בני 3 שבועות, שהופעלו על ידי קונדקטורים הונגרים וסטודנטים ישראליים שהגיעו לחופשת הקיץ.
 
שלב ה': האימוץ הישיר והקמת מרכז ושירותים חינוכיים שיקומיים 1992 - ועד היום
בעקבות הלימוד מניסיונות אחרים בעולם, ננקטה בישראל גישה ייחודית להעברת המערכת, תוך התאמות ושינויים הנדרשים לתנאי הארץ. נעשה ניסיון ליצור מהדורה ישראלית גמישה ומותאמת של 'החינוך המדריך', משלבת יתרונות המערכת ההונגרית עם יתרונות הידע המערבי הקיים בישראל. עיקריה היו:
 
·         הכשרה מלאה של צוות ישראלי במכון ההונגרי (במשך 4 שנים)
·         הפעלת מרכזי פעילות בישראל עם הצוות הישראלי שהוכשר בהונגריה, בניהול מקצועי ישראלי (בהדרכה וייעוץ מהמכון ההונגרי)
·         שילוב דרכי טיפול מגוונות, ישראליות ומערביות בתוך הגישה הכוללנית ההונגרית, מבלי לפגוע בתפיסתה המערכתית. כדי לממש עקרון זה שולבו בפרוייקט אנשי מקצוע שונים מדיסיפלינות מגוונות: פסיכולוגיות, רפואיות ופארה-רפואיות, חינוכיות וטכנולוגיות.
 
לשם כך הוסכם על תוכנית הערכה ומעקב לפרוייקט הניסויי. בשונה מאנגליה, העברת מערכת 'החינוך המדריך' לישראל, לא הייתה שכפול המערכת ההונגרית אלא תהליך העברה תוך התאמה והמצאה מחדש של הגישה.
 
הנחת היסוד הייתה, כי לכל גישה טיפולית בילדים עם מוגבלויות פיזיות, קיימים יתרונות משמעותיים משלה. הדרך הנכונה היא שילוב בין הגישות. לפיכך מערכת 'החינוך המדריך' הישראלית איננה העתקה של המערכת ההונגרית, אלא העברה של אופייה המערכתי הכולל, תוך ביצוע, התאמה ושילוב של שיטות וגישות מקצועיות המקובלות כיום בישראל ובעולם.

מאז ועד היום פיתחה העמותה את שירותיה על מנת לתת מענה לצרכים המשתנים והמתפתחים של מוטביה, תינוקות, ילדים ובוגרים עם שיתוק מוחי ובני משפחותיהם, ומפעילה מגוון מסגרות ותוכניות ברחבי הארץ.
 
 

 

דרונט בניית אתרים