"צעד קדימה" נוסדה בשנת 1987 ע"י קבוצת הורים לילדים עם שיתוק מוחי (CP), שחיפשו עבור ילדיהם גישה חינוכית שיקומית שונה מזו שהייתה נהוגה בארץ בזמנו. המפגש האישי שלהם עם גישת החינוך המדריך (גישת פטו), במכון פטו שבבודפשט, הונגריה, והתקדמות הילדים באמצעותו, הניע את "צעד קדימה" להביא את הגישה לישראל.
הבחירה בגישת 'החינוך המדריך'
החלטה להביא את גישת 'החינוך המדריך' (גישת פטו) מהונגריה ולשלבה במערכת החינוך בישראל, באה לאחר בדיקה מעמיקה ויסודית של מומחים ישראלים. אנשי חינוך, רופאים, פסיכולגים ומומחי שיקום, נשלחו על-ידי משרדי הממשלה השונים, ביטוח לאומי, איל"ן וג'וינט ישראל למכון פטו שבהונגריה והמליצו על העברת ואימוץ הגישה בארץ.
החינוך המדריך הישראלי
"צעד קדימה" עומדת מאחורי תהליך האימוץ הרב-שלבי של גישת 'החינוך המדריך' ופיתוחו הישראלי. הנחת היסוד שבבסיס תהליך זה הנה שילוב בין גישות שונות של חינוך ושיקום הילד עם שיתוק-מוחי, תוך ניצול היתרונות היחסיים של כל גישה וגישה.
מערכת "צעד קדימה" הישראלית לפיכך, אינה שיכפול של המקור ההונגרי, אלא העברת אופיו המערכתי הכולל, תוך התאמה ושילוב גישות חינוכיות ושיקומיות הרווחות בישראל.
"צעד קדימה" הנה מערכת דינאמית המתפתחת כל העת. העמותה מכשירה כיום בישראל את אנשי המקצוע הייחודיים של המערכת, 'הקונדקטורים' (בתכנית משותפת עם מכון פטו שבהונגריה), ומפעילה מסגרות ותוכניות חינוכיות-שיקומיות רבות ברחבי הארץ, שמטרתן לתת מענה לצרכים המתפתחים והמשתנים של קהל צרכניה.
תהליך האימוץ של מערכת החינוך המדריך בישראל
שלב א' - הגילוי 1986
המכשול העיקרי שעמד בפני גילוי החידוש היה מסך הברזל הקומוניסטי שחצץ בין ישראל להונגריה. יש לציין שעוד בשנות ה-50, כאשר היו קשרים דיפלומטיים בין ישראל להונגריה היו מספר ישראלים שביקרו במכון פטו והתרשמו וכנראה שהיו אף בודדים שנסעו לפטו וקיבלו ממנו טיפול.
פטו עצמו, שהיה יהודי וכנראה שבתקופה בין מלחמות העולם אף היה חבר ב"השומר הצעיר", שקל לעלות ארצה בשנות החמישים (לאחר כשלון מהפכת הנגד של 1956) ולהקים מכון דומה בישראל. לטענת תלמידתו (ד"ר הארי, שניהלה את המכון לאחר מותו) הוא התכתב עם גורמים שונים בארץ אך לבסוף החליט החלטה "קורצ'אקית" - להישאר עם ילדיו בהונגריה.
כאמור, אינפורמציה ראשונית של גישת "החינוך המדריך" היתה כבר בספרות המקצועית משנות ה-70 ואילך. האינפורמציה העיקרית באה מהמקורות האנגליים. היו גם מספר מומחים ישראליים (בעיקר נוירו-פדיאטרים ופיסיותרפיסטים) שביקרו באנגליה ב-Ingfild Manor, התרשמו (לרוב- במידה רבה של סקפטיות) ובכך גיבשו לעצמם דעה.
בכל מקרה, לא חדרה ידיעה זו מעבר לאותם מומחים ויחידים עד לשנת 1986. הגילוי בא דרך אנגליה וגם כאן מילא תפקיד מכריע סרט טלוויזיה דוקומנטרי של ה - BBC, המלווה ילד עם שיתוק-מוחי, אנגלי פגוע קשה, בצעדיו הראשונים במכון פטו בבודפשט. אמנם הסרט לא שודר מעולם בטלוויזיה. התחילו להעביר אינפורמציה ולבסוף גם קלטת של סרט ה - BBC הגיעה לישראל והחלה לעבור מיד ליד.
המוקד הראשון להפצה היה בבית הספר "אילנות" (מסגרת חינוך מיוחד לילדים עם שיתוק-מוחי בירושלים). כאן חברו יחד כמה אנשי צוות ביה"ס עם מספר הורים שגילו התענינות בשיטה והחלו נפגשים לצורך קבלת אינפורמציה וגיבוש דרך ליהנות משיטה זו בישראל.
פגישות ההורים וצוות בית ספר "אילנות" הביאו להחלטה לפעול להבאת השיטת לישראל. כ-50 משפחות החליטו לפנות לקבלת תור עבור ילדיהם במכון פטו בהונגריה, ובמקביל היתה החלטה להקים עמותה למען קידום שיטת פטו - עמותת "צעד קדימה".
בשיחות לגבי הדרך להבאת השיטה לישראל גילתה ד"ר הארי, מנהלת המכון דאז, התלהבות מחד ומאידך תבעה תוכנית הכשרה של צוות ישראלי במשך 4 שנים בהונגריה.
שלב ב' השכנוע והויכוח הציבורי - 1987
עם חזרתם לארץ של הילדים הישראליים הראשונים, החלו ההורים וחלק מאנשי המקצוע שביקרו במכון והתרשמו ממראה עיניהם ומהתוצאות של הטיפול בילדיהם, במסע שיכנוע ציבורי. התקיימו הרצאות, חוגי-בית והצגות (Presentations) לאנשי מקצוע והורים. שיא פעילות התפוצה היה בהופעה טלוויזיונית, בה הוצג מכון פטו וההישגים האישיים של אחד הילדים הישראליים.
בעקבות מסע שכנוע זה התפתחה מודעות נרחבת ודיון ציבורי ומקצועי בנוגע לשיטת פטו. התגובה המיידית היתה של הורים לילדים נכים. הורים פנו וביקשו אינפורמציה לגבי השיטה וכיצד ניתן ליהנות מפירותיה. ואכן, במהלך שלוש השנים הבאות נסעו מעל למאה משפחות למכון ההונגרי. הורי הילדים וחלק מצוותי המסגרות-שיקומיות הישראליות של הילדים היוו עם חזרתם ארצה קבוצת לחץ על המסגרות החינוכיות ועל המימסד להביא את השיטה לישראל.
עצם ההנחה המרכזית של פטו, לפיה מוקד הבעיה של הילד הנכה הוא אישיותי (פסיכולוגי - חינוכי) ולא פיזיולוגי, היווה ערעור על סמכותה של המערכת הרפואית (וכך גם על המימסד החוץ-רפואי), שראתה את עצמה כגורם המוביל והדומיננטי בטיפול בילדים אלו. מעבר לערעור המעמדי היתה כאן הגדרת בעיה מזווית חדשה לחלוטין, שנראתה בלתי מתקבלת על הדעת (שהרי לכל הדעות הגורם הראשוני לבעייתו של הילד הפגוע מוטורית הינו פיזיולוגי).
היו שטענו שעצם הנסיון "לייבא" שיטה שפותחה בהונגריה הקומוניסטית לישראל כארץ מערבית מתקדמת בשנות ה-90 - הינו ביסודו טעות. בעיה נוספת היתה יחסם של אנשי מקצוע מסוימים במערב כלפי עמיתיהם במזרח אירופה, יחס מתנשא במידה רבה (בעיקר בהתייחסות לרמת הרפואה במזרח אירופה). גרר גם אווירה חשדנית כלפי איכויותיה של הגישה, במיוחד במימדיה הרפואיים והפארא-רפואיים. היו טענות בדבר נזקים רפואיים, אורטופדיים ונוירולוגיים אפשריים, העלולים להתפתח (זאת למרות העדר מחקרים אמפיריים בתחום זה).
עקב עמדות אנשי המימסד והרופאים היתה הנטייה בקרב הרשויות הממשלתיות לדחות את הרעיון. כדי להתמודד עם בעיה זו חיפשו אנשי העמותה מומחים בעלי שם שיתמכו בגישה, ואכן הוקמה ועדת מומחים בעלי שם במסגרת העמותה, שתפקידה היה להמליץ על דרכי היישום המקצועיות.
שלב ג': ההחלטה לאמץ, נובמבר 1987 - יולי 1988
הדיון הציבורי סייע בידי העמותה לשכנע את ג'וינט ישראל לשלוח להונגריה משלחת מומחים בכירים בין-משרדית, שכללה נציגים של משרדי החינוך, הרווחה והחינוך, יחד עם אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי, איל"ן ונציג מהעמותה.
משלחת זו סיירה במכון פטו ופגשה הן את המומחים המקומיים והן את המשפחות הישראליות הרבות שהיו במכון. במקביל היא נפגשה עם אנשי מקצוע ישראליים, שהיו באותה תקופה בקורס ההיכרות הבינלאומי שם, וכן עם הורים ומומחים מכל העולם שהציפו באותה תקופה את המכון.
ראש המכון ההונגרי הציגה את תוכניותה: הכשרת צוות ישראלי שיבוא להונגריה לתקופה של ארבע שנים.
תהליך קבלת ההחלטות בתוך משלחת זו היה קשה ומורכב:
מצד אחד היתה מודעות רבה למתנגדים בקרב הקהילה המקצועית בישראל. במקביל הועלו ספקות רבים לגבי דרך ההכשרה של צוות ישראלי בארץ קומוניסטית.
מאידך, היתה התרשמות מקצועית רבה מעבודתו של המכון ומהישגיו. היתה התרשמות רבה מאיכותו המקצועית של הצוות ההונגרי: הן מבחינת הניסיון והמיומנות שהפגין והן מבחינת מסירותו וגישתו האופטימית והמקדמת. כמו כן התרשמו חברי הוועדה מהביקוש הבינלאומי הרב וההתלהבות שגילו המשפחות הישראליות לגבי התוצאות עם ילדיהן.
לאחר דיונים מעמיקים הושגה הסכמה על תכנית מינימליסטית: המשלחת המליצה של פרויקט הכשרה ניסויי של כ-10 סטודנטים שיצאו לתוכנית הכשרה בהונגריה של ארבע שנים, על פי דרישות המכון ההונגרי.
שלב ד': האימוץ החלקי / תקופת ההכשרה (ישומי הבינתיים) 1992 - 1988
במהלך השנים הללו בהם למדו הסטודנטים בהונגריה (16 סטודנטים בשלושה מחזורים) הפעילה עמותת "צעד קדימה" קבוצות שיקומיות בשעות אחה"צ, שפעלו בבתי ספר לילדים עם שיתוק-מוחי, על-פי עקרונות החינוך המדריך, שמטרתן הראשונית היתה מתן מענה למשפחות שחזרו מהונגריה ושלב ביניים עד לפתיחתו של מרכז בישראל.
בנוסף הופעלו במהלך שנות ההכשרה מחנות קיץ פנימייתיים אינטנסיביים בני 3 שבועות, שהופעלו על ידי קונדקטורים הונגרים וסטודנטים ישראליים שהגיעו לחופשת הקיץ.
שלב ה': האימוץ הישיר: הקמת מרכז ושירותים חינוכיים שיקומיים 1992 - ועד היום
התכנון:
בעקבות הלימוד מנסיונות אחרים בעולם, ננקטה בישראל גישה ייחודית להעברת המערכת, תוך התאמות ושינויים הנדרשים לתנאי הארץ. נעשה נסיון ליצור מהדורה ישראלית גמישה ומותאמת של "החינוך המדריך", משלבת יתרונות המערכת ההונגרית עם יתרונות הידע המערבי הקיים בישראל.
עיקריה היו:
- הכשרה מלאה של צוות ישראלי במכון ההונגרי (במשך 4 שנים).
- הפעלת מרכזים ישראלים עם הצוות שהוכשר בהונגריה, בניהול מקצועי ישראלי (בהדרכה וייעוץ מהמכון ההונגרי).
- שילוב דרכי טפול מגוונות, ישראליות ומערביות בתוך הגישה הכוללנית ההונגרית, מבלי לפגוע בתפיסתה המערכתית. כדי לממש עקרון זה שולבו בפרוייקט אנשי מקצוע שונים מדיסיפלינות מגוונות: פסיכולוגיות, רפואיות ופארה-רפואיות, חינוכיות וטכנולוגיות.
לשם כך הוסכם על תוכנית הערכה ומעקב לפרוייקט הניסויי.
בשונה מאנגליה, העברת מערכת "החינוך המדריך" לישראל, לא היתה שכפול המערכת ההונגרית אלא תהליך העברה תוך התאמה והמצאה מחדש של הגישה.
הנחת היסוד היתה, כי לכל גישה טיפולית בילדים נכים, קיימים יתרונות משמעותיים משלה. הדרך הנכונה היא שילוב בין הגישות. לפיכך מערכת "החינוך המדריך" הישראלית איננה העתקה של המערכת ההונגרית, אלא העברה של אופיה המערכתי הכולל, תוך ביצוע, התאמה ושילוב של שיטות וגישות מקצועיות המקובלות כיום בישראל ובעולם.
מאז ועד היום פיתחה העמותה את שירותיה על מנת לתת מענה לצרכים המשתנים והמתפתחים של קהל צרכניה, ומפעילה מגוון מסגרות ותוכניות ברחבי הארץ.
